חיסולו של הרוצח סמיר קונטאר מהווה סגירת מעגל עקוב מדם של מדינת ישראל עם מחבל נתעב שביצע את אחד ממעשי הרצח המחרידים בתולדותיה, בהריגת משפחת הרן בנהריה. אשת ואם הנרצחים, הגב' סמדר הרן, העניקה ראיון רווי גדלות נפש והשראה ל"מהדורה המרכזית", בעקבות חיסולו של רוצח משפחתה.

"באתי לפני 40 שנה לנהריה. אז היא הייתה תחת קטיושות וחדירות מחבלים פעם אחר פעם משך שנים ארוכות. קצת דומה למה שקורה בגבול עזה. זה היה קשה, אהבתי ועדיין אני אוהבת את המקום, מאז מלחמת לבנון השנייה, שמו של קונטאר התחיל לעלות כקלף מיקוח, עד היום, וכנראה גם אחרי שהוא איננו, כל מאסר עולה בדם אש ותמרות עשן".

הרן מנתה מקרי טרור שנעשו במטרה לשחרר את קונטאר: "גם כשהוא היה בכלא ניסו ארגונים פלסטינים לשחרר אותו. היו פיגועים שדרכם ניסו להביא לשחרור קונטאר, הוא השתחרר על הדם של החיילים שנהרגו בחטיפה באירוע שפתח את מלחמת לבנון השנייה. הוא יכול היה לבחור בחיים שקטים ורגועים, אך במקום זה בחר לעסוק בטרור, התקדם בהיררכיה הפיקודית של חיזבאללה".

סמדר דיברה בגילוי לב: "מבחינתי הכל אישי. מה שקרה לי הוא תוצאה של פיגוע של חולייה שהוא פיקד עליה. יש פצעים שגם כשהם מגלידים, כשזה מגיע זה שוב ממשיך ושוב ונפתח הפצע. מזמן הבנתי כי יש גבול למה שאני יכולה שהשם הזה ישפיע על חיי. שה שהארכי רוצח בעל כוונות זדוניות הזה ישפיע עליי. לא הלכתי לכיוון הזה".

הרן הפתיעה כשאמרה: "לא מאמינה בנקמה. היה צריך לחסל אותו בגלל שהוא עמד לרצוח עוד יהודים וישראלים, והיה צריך לעצור את זה בטרם זה יקרה. לא יודעת אם אנחנו הרגנו אותו או אחד הארגונים שנלחמים שם אחד בשני. לא הייתי נגד שחרור שלו. ציינתי בתקשורת שהמדינה צריכה לקבל את ההחלטה".

"אל לנו, לנפגעי פעולות האיבה, לחשוב ולהרגיש שהמפתחות בידינו. בשביל זה יש למדינה מוסדות, כנסת, בית משפט, אי אפשר לנגח אותנו המשפחות זה בזה כאילו אנחנו בני ערובה של הטרוריסטים בכלא. ראיתי התנגחויות מכאיבות בתקשורת, נפגעי איבה שחושבים ככה ואחרת, צריך לתת למדינה לעשות את שלה, זה יכול למצוא חן בעיני או לא. אנחנו במדינה דמוקרטית". סיימה את דבריה.